השבוע חיפשתי רפרנס כדי לצייר דמות של ילדה שמנה. זה חלק מעבודת קריאייטיב. אני עובדת על הפקת סרטון אנימציה שיש בו מגוון של דמויות ילדים. הלקוח, נדיר במחוזותינו, ביקש לתת ייצוג לכמה שיותר ילדים בסרט שלו – שמנים, רזים, חירשים, נכים, כהים, בהירים, ילדים וילדות. ולמה נדיר? כי לא מעט אנו נתקלים בבקשה של הטמעת סטריאוטיפים קיימים בדמויות לפי צבע עורם.

בשיטוטיי ברשת ציפיתי לראות תמונות, איורים, ציונים של ילדות שמנות, כדי לקבל רעיונות. אבל כמעט בכל איור שנתקלתי בו היו שיפוטיות ורוע.

ילדים שמנים יוצגו בצורה לא משתמעת לשתי פנים, כמעט תמיד סנדוויץ' ענק מעטר את ידם, ממתק, פנים מעוררת לעג. שמנים, לפי הציורים וייצוגם ברשת – הם אנשים רעים, עצלנים, גרגרנים ובמקרה המאוד טוב מצחיקים, נו, כי שמנים מצחיקים כדי למצוא חן, הרי מי יאהב אותם אחרת?

קרדיט לתמונה: Designed by Freepik

עלינו, כיצרני תוכן שצופים בו אנשים, נשים וילדים, מוטלת אחריות.

אם נמשיך את מסורת העיצוב המקובעת והמרושעת הזו, נמשיך בעיצוב תודעת הקהל אל חברה חשוכה וגזענית. שמנים הם רק קצה הקרחון. הסטראוטיפים חוגגים. לפני חצי שנה לא הסכמנו להפיק סרט ללקוח שהגיע עם תסריט ראשוני עם ריח של גזענות עדתית. הצגנו את נקודת המבט שלנו: אין לנו בעיה להתעסק עם עדתיות, ואנחנו עושים זאת, כל עוד אין בה הטיה או סטראוטיפים ושאם זה הכיוון שהוא מתעקש עליו הוא יצטרך לחזור בזמן לתקופות אפלות כדי למצוא סטודיו מתאים.

אז איפה קריאייטיב נכנס לתמונה?

במאים? אנשי שיווק? מדבבים? תסריטאים? ארט דירקטורים? מעצבים?  אם אתם עושים קריאייטיב, הכול מתחיל אצלכם. הרי אם הסרט יקבל ביקורות גרועות – בסוף יפילו את זה עליכם – "החלטה שגויה של מעצב", כבר נתקלתי איפה שהוא בשטות הזו, אבל מה שבאמת צריך לשבת לי על המצפון זה שכשמבקשים ממני "תבהירי לו את העור, הוא כהה מידי". זה שבסופו של דבר, יש לנו אפשרות לבחור אחרת. להבדיל מפרסומות מצולמות שבהם צריך למצוא שחקנים בשר ודם שיתאימו לתיאור, באנימציה אנחנו מעצבים אותן כרצוננו והאחריות על איך יראו ומה יצא להן מהפה –מאוד גדולה.

פרסומות וסרטים שיווקיים הם לא סתם סרטים, יש להם משקל כבד יותר – הם בונים תודעה. הם בונים מציאות בפני קהל יעד צעיר שעושה אחד ועוד אחד ומשליך את מה שהוא לומד מהמסכים בגן ובבית הספר. גם אם הלקוח מאוד מתעקש וזה הסרט שלו – צריך לזכור שעוד לפני שזה הסרט שלו – זה הסרט שלנו – אם אנחנו לא מסוגלים לחתום על היצירה לפני יציאתה לאור – אין טעם להפיק אותו מלכתחילה.

ולקינוח, זה הסרטון שיצא מעבודת הקריאייטיב: